סימון נ' בנק דיסקונט -סניף ראשי -ת"א ואח'

החלטה

לפניי בקשה לפטור מתשלום אגרת בית משפט.

טענות הצדדים

1. המבקשים מבססים בקשתם לפטור מתשלום אגרה עקב הרעה משמעותית במצבם הכלכלי שנגרמה עקב מחדלי המשיבים, וכן על סמך האמור בתקנה 15 ג'-ד' לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז- 2007, לפיה החלטת בית משפט לפטור את המבקש מתשלום אגרה בשנתיים שקדמו לבקשה תשמש ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לעמוד בתשלום האגרה. המבקשים מפנים להחלטות של ערכאות שיפוט שונות שניתנו לאחרונה ובמסגרתן ניתן למבקשים פטור מתשלום אגרה, לאחר שנבחן מצבם הכלכלי.

באשר לקיומה של עילת התביעה, טוענים המבקשים כי סיכויי ההליך גבוהים, קיימת להם עילת תביעה טובה וכי ההליך אינו תלוש או חסר יסוד באופן שיש לראותו כהליך סרק. למבקשים חוב בגובה מעל 2 מיליון ₪ בתיקי ההוצאה לפועל והם נותרו מרוקנים מכל משאביהם, ובמצב בו כל המקורות הכספיים מהם ניתן היה לגייס כספים מוצו במלואם ויבשו. אין להם הכנסות פנויות או כל עתודה כלכלית מהם יוכלו להלוות עוד כספים.

2. בתגובה לבקשה, טוענים המשיבים, כי המבקשים הינם תובעים סדרתיים אשר לא חדלים מלטעון את אותן הטענות בכל פעם מחדש, המבקשים עושים שימוש לרעה בהליכי משפט בהגישם בקשות חוזרות לפטור מתשלום אגרה המתבססות אך ורק על החלטות קודמות בהן זכו לפטור ומבלי לציין החלטות בהן נדחו בקשותיהם, דבר שיש בו משום היעדר תום לב.

לטענתם, החלטות קודמות הנותנות פטור מתשלום אגרה הינן ראיה לכאורה בלבד ואינן מזכות באופן אוטומטי בפטור מתשלום אגרה בהליך אחר. כמו כן, אין המבקשים מפרטים בדבר ניסיונם לגייס כספים לצורך תשלום האגרה ומסתפקים הם באמירה כללית בלבד.

באשר לעילת התביעה, טוענים המשיבים כי המדובר בתביעת סרק. טענת המבקשים בסעיף 3 לכתב התביעה, לפיה יש לקבוע כי מעולם לא ניתן פסק דין כנגד המבקשת 2 ולהורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל וביטול ההליכים כנגדה כבר הוכרעו בהליך אחר שהתנהל בין הצדדים, וקיים לגביהן השתק פלוגתא. לטענתם, פעולת המשיב 1 נעשית כדין לאור התחמקות המבקשים מפירעון חובם כלפיו. כמו כן, בין המבקשים למשיבים 2-4 אין כל יריבות, שכן המשיבים 2-4 פועלים מכוח היותם באי כוחו של המשיב 1.

באשר לטענות המבקשים לפיהן מעללי המשיבים הם שמנעו מהם לעמוד בהסדרים שונים אליהם הגיעו, נטען כי הינה טענה בעלמא וכי זוהי טענה סדרתית של המבקשים אף בתביעות אחרות, כנגד נתבעים אחרים.

3. בתגובת הפרקליטות, מציינת היא כי המדובר במבקשים המכבירים בהגשת תביעות לבתי המשפט השונים ובמקביל להן בקשות פטור מאגרה. המבקשים לא טרחו לצרף בקשות אחרונות שניתנו בעניינם בהן נדחו בקשותיהם למתן פטור, מכאן עולה חשש שמא מבקשים הם להסתיר מבית המשפט את התמונה לאשורה, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב.

לטענת הפרקליטות, דין הבקשה להדחות לגופה, סעיף 14 (ד) לתקנות קובע כי החלטה קודמת הפוטרת בעל דין מתשלום אגרה מהווה ראיה לכאורה להעדר יכולת כלכלית, עם זאת, ועוד בטרם בחינה ומתן התייחסות לפטור שניתן בעבר, על המבקשים לפרוס תמונה מלאה ועדכנית בדבר מצבם הכלכלי.

המדינה סבורה כי לאור החלטות סותרות שניתנו בעניין המבקשים, בהעדר ניקיון כפיים ובשים לב לתיקים הרבים אותם הם מנהלים, אין די בראיה לכאורה, וכי חובתם של המבקשים לפרט את מצבם הכלכלי ולתמוך זאת במסמכים רלבנטיים. פעם אחר פעם נמנעים הם מלפרט ולצרף מסמכים המלמדים על מצבם הכלכלי. כמו כן, המבקשים לא פירטו אודות ניסיונם לגייס כספי האגרה, וללא הפירוט הנדרש עולה כי המבקשים כלל לא מיצו את האפשרויות העומדות בפניהם לגיוס הכסף.

בשים לב לכך שהתנאים למתן פטור הינם תנאים מצטברים, די בכך שלא הוכח העדר יכולת כלכלית בכדי להצדיק דחיית הבקשה. באשר לעילת התביעה ומאחר והמדינה אינה צד בהליך העיקרי, מותירה היא זאת להתייחסות בעלי הדין ושיקול דעת בית המשפט.

4. בתגובה לתשובות, מצרפים המבקשים הודעה על פטור מאגרה נוסף שניתן לא מכבר בעניינם וטוענים כי אי היענות לבקשתם תגרום להם עוול ותחסום בפניהם את הדרך לבית המשפט.

דיון והכרעה

5. בתקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "התקנות") נקבע כדלקמן:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד".

כתנאי לקבלת בקשת בעל דין לפטור מאגרת בית המשפט, שניים הם התנאים המצטברים בהם עליו לעמוד:

הוכחת חוסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה הקבועה.

על בית המשפט להיווכח כי כתב התביעה "מגלה עילה".